פסק-דין בתיק ת"ק 51186-07-12

1.         עסקינן בתאונה דרכים מיום 30.3.12 בכפר סבא.

2.         על פי הנטען בכתב התביעה, רכב התובע עמד ברמזור אדום כאשר לפתע פגע בו מאחור רכבו של הנתבע 1 אשר נפגע מרכבו של הנתבע 3.

3.         על פי הנטען בכתב ההגנה מטעם הנתבעים, 1 ו - 2, הנתבע 1 עצר עם רכבו מאחורי רכבם של התובעים כאשר לפתע רכב הנתבע 3 פגע בו מאחור והדף אותו לעבר רכבם של התובעים.

4.         על פי הנטען בכתב ההגנה של הנתבעים 3 ו - 4, הנתבע 3 פגע קלות ברכב הנתבעים 1 ו 2 אשר היה לפניו והדף אותו מעט לעבר רכב התובעים. כתוצאה מכך לא נגרם כל נזק לרכבם של הנתבעים 3 ו 4 וגם לא לרכב הנתבעים 1 ו 2.

5.         הנתבעים 3 ו 4 טוענים שהנזקים המפורטים בחוו"ד שמאי מטעם התובעים לא נגרמו כתוצאה מהתאונה.

6.         ביום 17.1.13 התקיים דיון בתיק. נשמעו עדויות הצדדים ועדותו של מר תמיר מדמוני (בנם של התובעים שהיה נוסע ברכב). במעמד הדיון הציגו התובעים רישיון רכב לפיו הרכב בבעלות התובעת מיום 27.5.09.

7.         במעמד הדיון הסכימו נציגי הנתבעים לכך שהאחריות לתאונה הינה על הנתבעים 3 ו 4 כאשר המחלוקת הינה לסוגיית הנזק, אם בכלל.

8.         לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם, הגעתי לכדי מסקנה לפיה דין התביעה להתקבל בחלקה וזאת מהטעמים הבאים:

א.         אין כל מחלוקת בין הצדדים לכך שרכבם של הנתבעים 1 ו 2  פגע ברכבם של התובעים. הנתבע 1 העיד בעניין זה:

            "עצרתי מאחורי רכבם. ראיתי במראה את מר קדוש. חטפתי את המכה מיד אחר. רכבי עף קדימה ופגע ברכבם" (ראה עמ' 5 ש' 21-22 לפרוטוקול הדיון).

ב.         התובעים פנו לקבל חוו"ד שמאי מיד לאחר התאונה. בהתאם לחוו"ד השמאי נמצא נזק למגן האחורי אשר נמחץ. עפ"י הנטען בחוו"ד הפח האחורי בקצה רצפת המטען נמחץ והתקמט. אין המדובר בנזקים אשר ניתן לראות אותם בעין בעת קרות התאונה. לפיכך, לא מצאתי משמעות לכך באם הצדדים המעורבים אכן ראו נזק בעין בעת קרות התאונה אם לאו. זאת ועוד, לא הוצגה כל חוות דעת שכנגד מטעם הנתבעים.

ג.          יחד עם זאת, מחקירתו הנגדית של התובע ומעיון בתמונות אשר צורפו לחוו"ד שמאי ניתן לראות באופן ברור שהפגוש האחורי ברכבה של התובעת סבל מפגיעות רבות. התובע אישר בחקירתו הנגדית לכך שהייתה פגיעה ישנה מצד ימין בחלקו האחורי של הפגוש (ר' עמ' 2 ש' 27 לפרוטוקול), אך מעיון בתמונות ניתן לראות פגיעות ישנות ונוספות לכל אורך הפגוש האחורי. יתירה מכך, בנם של התובעים אשר נכח בתאונה העיד לכך שהפגיעה הייתה בצד התחתון  האחורי, בפלסטיק (ראה עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 10), בעוד שהנזקים לפגוש האחורי בהם ניתן לחזות בתמונות השמאי מטעם התובעים הינן פגיעות לכל אורך הפגוש ולאו דווקא בחלקו התחתון. משכך, לפגוש האחורי היו פגיעות בעבר אשר אינן קשורות לתאונה. התובעת העידה שלא אמרה לשמאי שהיה נזק ישן ברכב שלא קשור לתאונה (ר' עמ' 3 לפרוטוקול שורה 2).

ד.         מאחר והצדדים לא הגישו כל הערכה לעניין היקף הנזקים שנגרמו לפגוש האחורי עובר לתאונה וללא קשר אליה, אזי באפשרותי להעריך נזק זה על דרך האומדנה בלבד והנני מעריכו במחצית מעלות התיקון של הפגוש האחורי.

ה.         התובע טוען לירידת ערך בהתאם לחוות דעת שמאי בסך של 1,010 ש"ח. הנתבעים טוענים שאין לקבל תביעתו של התובע ברכיב נזק זה בהתחשב בזאת שעסקינן ברכב "ישן" שנת ייצור 2001 וכן בהתחשב בזאת שחישוב ירידת הערך נעשה בטרם בוצע התיקון.

ו.          חלוקות הדעות בכל הנוגע לפסיקת פיצוי ברכיב ירידת ערך לרכב "ישן". בת"ק (רמ') 1219/06 הגימיגל נ' ביז'ון (פורסם בנבו), קבע בימ"ש:

"התובעת מבקשת לפצות אותה גם בגין ירידת ערך, ומנגד התנגד נציג חברת הביטוח  מאחר שלטענתו לא מקובל לפצות בגין ראש נזק של ירידת ערך כשמדובר ברכב ישן.

דבריו של נציג חברת הביטוח נתמכים בדוח ועדת ששון -  שבסעיף 1 ד' להמלצותיה נאמר כי, "ירידת ערך תחושב אך לכלי רכב פרטיים עד גיל 9 שנים ולכלי רכב מסחריים עד גיל 5. זאת בהתבסס על הנחה מקצועית, שלפיה, ככלל, לאחר 9 שנים רכב פרטי אשר ניזוק אינו סובל מירידת ערך".  בבש"א 2373/03 משעול נ' סהר ציון חברה ביטוח, אימץ בית המשפט המחוזי את המלצות דוח ועדת ששון ובמיוחד את ההמלצה לפיה לא יפוצו בעלי רכב שרכבם הפרטי הוא בן למעלה מ- 9 שנים.

גם אני סבורה כי יש לאמץ המלצה זו,  קרי כי בעת שעסקינן ברכב ישן שערכו נמוך ממילא, אין לפצות בגין ראש נזק של ירידת ערך.

בעניננו מדובר ברכב משנת יצור 1992, משמע שגילו של הרכב כ- 14 שנים, ועל כן לא ראיתי לפצות את התובעת בגין ירידת ערכו, ממילא לא בשיעור האמור בחוות דעת השמאי."